הרבה זמן עבר מאז שעיינתי לאחרונה ביומני הישן (תזכורת: בפעם האחרונה דליתי את סיפור היכרותי עם הגננת משדה יעקב), ועוד יותר זמן מאז שכתבתי בו רשומה חדשה.

החיים הפכו לשיגרה מונוטונית ושוחקת של עבודה, סקס, שינה, טיפול בכלבים, סקס, אכילה, צפייה ישירה בתוכניות משנות ה-80'/90' (לאחרונה – "אלף" ו-"זינוק לאתמול"), עבודה, עוד טיפול בכלבים, סקס, ולפעמים שבירת השגרה בצפייה בסרטוני פורנו.

עם חיים כאלה למי יש זמן וכוח לכתוב יומן?

למרות הכל החלטתי לשנס מותניים ולנסות לכתוב בו משהו. הרעיון שהיה לי הוא פשוט לכתוב את הרשומה החדשה בפוסט זה וככה להרוג 2 ציפורים במכה אחת – גם להשקיט את ייסורי המצפון שאני מזניח את יומני וגם להוריד את מנחם מהגב על כך שאינני כותב מספיק.

אזהרה: סיכוי טוב שלפוסט זה לא יהיה שום קשר לכדורסל או לספורט

אז הנה זה בא.

1.9.2016 – יומן בשידור חי בהופס

יומני היקר, השבוע הייתה לי שיחה נוקבת עם הגננת משדה יעקב.
זה התחיל מהקטע הקבוע של נשים.

"אני אוהבת אותך."
"אה."
"?"
"ממממ"
"אמרתי שאני אוהבת אותך."
"נננננ"
"אתה לא אוהב אותי גם?"
"בטח שאני אוהב אותך גם."
"אז תגיד לי."
"אני אוהב אותך גם."
"בלי הגם."
"אני אוהב אותך."

ובזאת חשבתי שהצלחתי לצאת יפה מהפלונטר.
אבל אז היא הנחיתה את המכה השנייה:

"למה אתה אוהב אותי?"

ידעתי שהסתבכתי. לא הייתי מוכן לזה בכלל. לא היו בידי שום תרחישים ופעולות-תגובה מוכנות מראש בתרשימי הזרימה שאני מחזיק.
למזלי עלה לי רעיון מבריק, ממש כשהפאוזה החלה להרעיש.
נזכרתי בסרטון מצוין שאני יכול להראות לה ושיסביר הכל מבלי שאצטרך לדבר!
מחייך ומרוצה מעצמי הובלתי אותה אל מסך המחשב, מצאתי את הסרטון ביו-טיוב והושבתי אותה מולו:

קורן כולי מהסרטון ומיכולת האלתור שגיליתי בשעת צרה ישבתי לידה וחיכיתי לתשבוחות שתעתיר עלי.
הן לא הגיעו.
קיבלתי סטירה ושצף-קצף של מילים סונטות, עצבניות ומשפילות.
היא לא אהבה את מה שלדעתה קראה בין השורות, שאני חושב רק על סקס כל הזמן, ובנוסף לכך ממש לא אהבה את מה שלטענתה ניסיתי לרמוז על אמא שלה.
ניסיתי להסביר אבל שום דבר לא עזר לי – הייתי בצרה והועליתי על המוקד כאדם לא מוסרי ורדוד אשר מונחה בידי הליבידו שלו בלבד.
מיותר לציין שאפילו את הסקס של הערב לא קיבלתי.
אפילו לא לאחר שניסיתי לתקן ולרכך אותה עם הסרטון הבא:

ונעבור לאנקדוטה הבאה.

למחרת האירוע עם הגננת הייתי בדרכי לעבודה כשהייתי חייב לעצור לתדלק.
בעוד אני מחכה לטנק שיתמלא עצר לידי אוטובוס תיירים מלא בקוריאניות צעירות וחמודות-מראה.
הן עצרו לעצירת ריענון ולא יכולתי שלא להבחין בישבניהן הקוריאניים (סוג א'-א', לא כמו החיקוי הסיני) הענוגים מיטלטלים בדרך לסופר האלונית, כשנכנסו לקנות משהו.
מייד עלה בי צמא גדול לאייס קפה.
זנחתי את הטנק המלא (התעלמתי מצפירות הנהגים הממתינים) ושירכתי דרכי אחריהן לתצפית קרובה.
בעודי עומד בתור מאחוריהן (נתתי להן בנימוס את התור) ולוטש עיניים לא יכולתי שלא לשמוע את השיחה של הקוריאנית החביבה ויפת המראה עם המוכר, בעת שניסתה לרכוש קוקה-קולה.

זה היה בערך כך:

זה לפחות מה שאני שמעתי.

במשך היום לא הפסקתי לקבל מהגננת מסרים זועמים על כך שאני שוביניסט, חולה מין ורדוד, שאני מונע מהאיד בלבד (היא למדה פסיכולוגיה) ושאפילו פרויד היה מתפלץ אם היה שומע עלי.

לבסוף לאחר שכילתה את זעמה בי באותות אלקטרוניים היא הגיבה במסר הבא:

"אתה כ"כ רדוד ואטום ששום דבר לא מגיע אליך! אתה אפילו לא מבין! כמו ילד בן 4 שתקוע בשלב האנאלי! אז הגעתי למסקנה שהדרך היחידה לגרום לך להבין דברים זה לדבר איתך בשפה שלך. שפה של ילד חרמן בן 4. שפת הסרטונים. שולחת לך סירטון זה, בשאיפה שאולי ככה תבין."

https://www.youtube.com/watch?v=Gxb7b0jGZvc

אני חושב שהבנתי.

אז מה אתם אומרים? באמת יש לי ראש מלוכלך?
ואם כן, האם גם לכם יש?

בחנו את עצמכם מה אתם רואים בסרטון הבא, והמשך שבוע מצוין לכולם!

https://www.youtube.com/watch?v=GO85Qfehk6c

נ.ב: בסוף היה קישור לספורט בפוסט הזה! איל ברקוביץ' מופיע בסרטון הראשון!